הילדים עושים לנו בית ספר???
הדרכת הורים
הילדים עושים לנו בית ספר…/ פניה זהר
גיל ההתבגרות הראשון, גיל המרי, משבר גיל שנתיים, או terrible twos""
– כאשר הילד תופס את עצמו כאדם נפרד בכדי להשיג את המקום שלו.
מה זה גיל ההתבגרות הראשון, למה קוראים לזה ככה? זאת תקופה שהילד מתחיל להתנהג הפוך ממה שההורים מצפים או דורשים ממנו ובדרך כלל, ילד שעד כאן היה נוח ופתאום "הופך את עורו". אומר לא לכל דבר, לא מוכן לקבל שום דבר שהוא לא קבע בעצמו. " אני… רק אני…."
מה הסיבה לכך? הסיבה היא פשוטה: זאת התפתחות תקינה של ילד, אשר מתחיל לבנות את אישיותו ובדרך זאת מצליח ליצור את הנפרדות מהוריו. עד עכשיו הוא היה "מסכים" עם ההחלטות של הוריו וברגע אחד הוא מבין שהוא אדם נפרד, עם רצונות ודעות אחרות וזה מביא אותו לרצות ולקבל החלטות בעצמו. "לבד". כל זה מביא אותנו ההורים להתנגשויות וקונפליקטים. זאת לא בדיוק התנהגות מודעת, אבל זאת בהחלט רצון לענות על הגילוי הפנימי הכל כך חשוב להתפתחותו ולעצמאותו. באותה הנשימה הצורך לעצמאות קיים, אבל יש פער גדול בין הרצון והיכולת שלו (בחלק מהדברים) לעשות זאת.
קצת על האגו שלנו…..
כמה זמן במהלך היום הוא מדבר במקומנו ולעיתים הופך לדובר שלנו. בואו ננסה לבדוק מתי הוא מחליף אותנו בסיטואציות הקשורות לזוגיות, למפגש עם ילדנו, בצוותי עבודה ואין סוף לדוגמאות.
כמה פעמים הוא עיכב אותנו? כמה פעמים הוא שירת אותנו? (אם יש דבר כזה?) וכמה פעמים הוא היה מעלינו? בואו נראה מה הוא פירוש מילה אגו: אדם מרוכז בעצמו ולטובתו- מילים נרדפות: האני וצירופים: אגואיסט, אגוצנטרי.
נסו לדמיין כשאנחנו עומדים בסיטואציה פשוטה עם ילדכם, או בויכוח עם בן/ת הזוג שלכם.
שניה לפני …. עצרו רגע וחשבו: מי מדבר עכשיו? אני (עצמי) או האגו שלי?
וכעת נחזור לענייננו…
לעיתים ילדים בגיל המרי מתנגדים לעצמם כמו למשל: את שואלת מה הם רוצים לאכול והם עונים איטריות וכאשר אתם מגישים להם בא התשובה: " אני לא רוצה לאכול את זה…." וכאשר אתם ממהרים….בכלל, הסבלנות נגמרת והתסכול מתחיל. אבל חשוב להבין שזה לא נגדכם…זה בעד מה שהם רוצים (בעד עצמם). יותר חשוב להם להחליט מאשר לאכול. בדיוק כשהצבתם את הגבול או את הדרך שלכם, מגיע הרגע שהם מביאים את עצמם בכל הכוח. היו מאד בטוחים בעמדתנו ובמה שאנחנו רוצים ללמד את הילד:
האם זוהי כוחניות או הקניית ערכים איתם יגדל כאדם חברותי/חברתי?
כדאי להבין איפה נכנס האגו ואיפה זה באמת עקרוני לנו. לבחור את ה"מלחמות " שלנו איתם. האם זה באמת חשוב באותה הרגע.
יש דרך למנוע זאת? לצערי אני הולכת לאכזב אותכם…ממש לא וטוב שכך. אנחנו צריכים לשנות את הדרך החשיבה ולהבין שמה שאנחנו צריכים, זה לתת להם את כל הכלים והסולם לרדת על מנת שיוכלו לבנות את אישיותם. חשוב לא לשכוח את התסכול הוא גם חלק מהעניין, השאלה איך עושים זאת. כי גם לדעת לעמוד בתסכול זאת למידה. הרצף ההתפתחותי ימשיך להתקיים עם נרצה ואם לא. ישנם ילדים שעוברים את זה יותר קשה מאחרים והסיבות יכולות להיות רבות כמו למשל: טמפרמנט של הילד ושל ההורה. אני לא סתם אומרת גם של ההורה, כי לטנגו צריך שניים.
איך מתמודדים עם ילד למשל שזורק את עצמו על הריצפה באמצע הקניון? קודם כל: שיחת הכנה ותיאום ציפיות, להציב את הגבולות שלכם ומה הולך להיות ביום הזה. לא להיכנע לצרחות, בכי, מניפולציות ועוד…חשוב לעביר לילד שבזמן התפרצויות אין לך עם מי לדבר, אתם נמצאים על ידם עד שזה נגמר ואז יורדים לגובה עיניים ומדברים איתם. חשוב שהילד יבין מה קרה ולשקף את התנהגותו. שימו לב שכל זה לא התרחש בצעקות או בהשפלות, כי גם אתם נמצאים שמה לא רק הילד ואתם אלא שצריכים לתת את הדוגמה. הסחת דעת זאת גם אופציה. ואם הכל זה לא יעבור, תוציאו את הילד מהמקום ללא כעס, פשוט תיקחו אותו ותלכו.
שוב אני רוצה לתת או לא לתת מקום לאגו. האם אנחנו מתפרצים על הילד בזמן זה, משום שלא נעים לנו בציבור, שהילד לא אדבר אלנו ככה וזהו? או מה אנחנו רוצים באמת בסופו של דבר ואני מאמינה, ללמד אותו איך מתנהגים בציבור, איך מדברים עם מבוגר או ללמד אותו את המשמעות, את הערך ואיזה אדם אנחנו רוצים ללמד אותם להיות שאגדל. ולזה יש הבדל גדול.
מה קורה כשהילד מרביץ לאחרים? ילד כמו מבוגר מרגיש לפעמים: כעס, תסכול ועצב. ההבדל היחיד זה שילד הרבה פעמים לא יודע איך לבטא אותם. לאורך החיים הוא יעמוד בסיטואציות כאלו ואחרות ומה שעלנו לעשות: זה שוב ללמד אותו דרכים שיוכל להתגבר ולצמוח כאדם. ילדים לא נולדים עם הידע או עם היכולת איך להתמודד עם הרגשות שלהם, שלדעת לווסת את הרגשות שעולות ולתרגם אותם בהיבט הקוגניטיבי,זה כבר מגיע בשלב מאוחר יותר. ההתנסות היא הדרך היחידה ולפעמים הם עושים זאת בדרך לא מקובלת ועלנו להיות המורה דרך.
ברגע שהילד מרביץ, אנחנו עוצרים את ההתנהגות הלא רצויה, מסתכלים עליו בעיניים ואומרים: אני מבינה/ן שאת/ה לא מסכים או כועס, אבל אתה לא מרביץ בשום פנים באופן ומתרגמים את התסכול למילים בתקיפות ולא בתוקפנות. בכדי שהמסר יעבור ברור אנחנו לא צריכים לכעוס, מספיק שנהייה ברורים. כוח היא לא מילה נרדפת לסמכות, ההפך הוא הנכון, ילד צריך להרגיש שאנחנו ההורים לא נבהלים מהעוצמות שלהם ושיש לנו את היכולת לעמוד שם ולהתמודד עם התסכול והכעס שלו. מקום לביטחון ותחושה שיש שם מישהו עבורו.
שוב האגו נכנס…אנחנו חזקים, גדולים …ברור שנוכל לעצור אותם. השאלה האם כוח מלמד את מה שאנחנו רוצים או שהוא רק מביא להסלמה ותסכול יותר גדול. נכון שבאותו רגע יש שקט תעשייתי, אבל תחשבו תמיד מה היא המטרה שלכם.
______________
פניה זהר, מדריכת הורים ומשפחות, מלווה התפתחותית ומסייעת באבחון וטיפול בליקויי למידה והתנהגות (וויסות חושי)
054-2236623
Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/madcafe1/domains/madcafe.co.il/public_html/wp-content/themes/madcafe/single.php on line 259
כישורים חברתיים מלידה ? מיומנויות חברתיות נרכשות לאורך
יש לילדים חרדות? כדאי לשקול טיפול פשוט של
ילד חברותי זה לא ילד שיש לו הרבה
ליקויים בתפקוד חושי: הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית, בפיתוחו של הפסיכולוג
משפחות חד הוריות, דו הוריות, רב הוריות
במי תלוי ההתבגרות שלהם? - פניה זהר טקסי
איך אנחנו מספרים לילדים את החלטתכם להתגרש? ברור
רקע קצר: תאוריית ההתקשרות (באנגלית: Attachment Theory) היא
כמה שאני אוהבת את החג הזה.... יש כאן מסר
התמודדות עם קשיים היא תהליך הכרחי ובעיקר מלמד.
מספיק לכתוב ולקראו כדי להיות מוכנים לכיתה א'?/
מי הם האנשים שבלעדיהם הורים רבים היו עומדים
איך אפשר לדבר על זמן איכות עם ה #ילדים,